"אחד ההבדלים המרשימים בין חתול ושקר הוא שחתול חי רק תשע פעמים."
מרק טווין
הגנה מן הצדק - 9
שימוש במעצר פוגעני ואיום במעצר ממושך ככלי להפעלת לחץ על הנחקרים
משטרת ישראל לא בחלה בשימוש באמצעים פסולים, לא חוקיים ולא מידתיים, כאשר ביצעה חקירות ומעצרים במסגרת "תיקי האלפים".
אלמנט חוזר הוא השימוש בתהליך ביצוע מעצר פוגעני, כליאה בתנאים לא אנושיים ושימוש בהארכת המעצר ככלי להשפיע על מצב רוחם של העצורים, על שיקול דעתם ולאיום על העצורים, מעבר לנדרש, עבור מיצוי החקירות.
מעצרה של איריס אלוביץ' בוצע במקביל לחיפוש ותפיסת רכוש בביתה, יום המעצר כלל חקירות, דיון בבקשת הארכת מעצר והמשך חקירות. החקירה הסתיימה בשעה 22:00, ואז החלה המשטרה בתרגיל של טירטור בין בתי כלא/בתי מעצר "מלאים" לכאורה, ולבסוף קליטה בבית מעצר בבית שמש לתא קר, עם חולדות וללא מזרן.
אם במקרה פספסתם, אני חוזרת: תא קר (חודש פברואר) עם חולדות וללא מזרן!
מדובר בתרגיל שמטרתו לגרום לעצור להיות פחות עירני למצב שבתא יש מדובבים ואמצעי הקלטה, ברור כי זהו תרגיל, שכן מוקדם יותר בצהרי אותו יום חקירות כבר חתם רופא על דו"ח כשירות לבית המעצר בבית שמש, וכן גם נחתם מסמך לגבי הפעלת אמצעי הקלטה בתא המיועד. כמובן שהתרגיל לא תועד לפי הנדרש בנהלים ומטרתו בין היתר היא שבירת רוחו של הנחקר.
למחרת, לאחר השכמה מוקדמת ושהות עם מדובבת בתא, נלקחה הגברת אלוביץ' לחקירה שהחלה בשעות הצהריים המוקדמות והסתיימה מעט לפני חצות. לקראת סיום החקירה נכנסו לחקור אותה שני קצינים בכירים (ראש היאל"כ תנ"צ אלי אסייג וראש יאח"ה, תנ"צ יואב תלם).
להלן דברי החוקר תנ"צ אלי אסייג: "אני לא באתי לחקור, אני באתי להאיר לך... עם פנס, את הדרך, את הולכת עוד מעט לישון, אני מקווה שהיום יהיה לך מזרון, ואם לא נדאג שיהיה לך מזרון, אין מצב שאין לך מזרון (...) תקבלו החלטה נבונה שתשרת רק את האינטרסים שלכם, רק של משפחת אלוביץ', איך אתם עושים את זה אתם יודעים (...) את יודעת למה אני מתכוון תחשבי היטב (...) אני באתי אלייך לחשוב על איזשהו מהלך יותר גדול (...) כן אבל יש לנו זמן אנחנו... יש לנו עד יום חמישי וביום חמישי אני כבר מודיע לך שאנחנו הולכים להארכת מעצר נוספת (...) עד שאנחנו לא נסיים את החקירה את תהיי אתנו באופן מלא (...) עם המזרון שקבלת".
כלומר הקצין הבכיר, תנ"צ אסייג, ידע כי נמנע מהמבקשת מזרון לשינה, והשתמש בכך שימוש ציני כשהוא טורח לציין בפניה כי "אני מקווה שהיום יהיה לך מזרון" (!) כדבר חסד שהוא עושה עמה ולא בחובה חוקית ובסיסית ביותר.
גם משך המעצר הפך לכלי בחקירה, תנ"צ אסייג הודיע לנחקרת "אנחנו הולכים להארכת מעצר נוספת", כך ש"עד שלא תסתיים החקירה" תשהה המבקשת עם היחידה החוקרת "באופן מלא". גם תנ"צ תלם הזכיר את הכלים שיש ברשותו ולא הותיר מקום לספק באשר לשימוש במעצר כאמצעי להפעלת לחץ: "יש לי ראיות ויש לי מעצרים."
הביטחון של שני השוטרים הבכירים לגבי הארכת המעצר הוודאית (זכות השייכת לבתי המשפט) מצביע על רמת הריקבון והשחיתות במערכת, לאור חשיפת התכתבותם של השופטת פוזננסקי והתובע שחם-שביט שסיכמו מראש את תנאי המעצר ביניהם.
כאשר נחשפה הפרשה, אף הצהיר התובע שחם שביט כי הארכת המעצר על ידי המשטרה הייתה מוגזמת. המסקנה הברורה מכל אלה היא שכלי המעצר נועד לצורך הפעלת לחץ אסור על המבקשת. לאחר שהמעשה הפסול נחשף, שוחררה המבקשת ממעצר לאלתר.
איריס אלוביץ' וניר חפץ
שימוש במעצר ואיום במעצר ממושך ככלי להפעלת לחץ היו גם מנת חלקם של נחקרים נוספים. מהרגע הראשון בו נעצר ניר חפץ, איימו עליו חוקרי המשטרה שככל ולא ישתף עמם פעולה, הוא ייעצר לתקופה ארוכה.
ניר חפץ העיד כי בעת המעצר בביתו נצמד אליו חוקר וכל העת איים עליו שהוא הולך לשהות במעצר ממושך וקשה. זאת, עוד לפני העדות, דבר המעיד על כוונתם המוקדמת של החוקרים להשתמש באיום המעצר הממושך והניתוק מהמשפחה כאמצעי לחץ, כמובן שהשוטר שעשה זאת לא תיעד את הדברים כנדרש, אם כי הודה בחקירתו שהורה לאשתו של חפץ להכין לו תיק למעצר ממושך, וכאן ברור שחסר תיעוד כנדרש.
כזכור, מעצרו של חפץ היה בתנאים קשים שכללו מניעת טיפול רפואי, מניעת שינה ומניעת מזון כנדרש, השוטרים השתמשו בתנאים אלו ובתרגילי חקירה בזויים ואסורים (שנאסרו לפרסום) להגעה למצב של לחץ נפשי קיצוני וחשש לשלמות המשפחה,
לרבות האיום במעצר ממושך, שנועד להביא אף הוא לשבירה שלא כדין של הנחקר.
כל אלה הם חלק מהאמצעים שנועדו להביא את הנחקרים לשיתוף פעולה, בכל מחיר וללא גבולות מוסריים ו/או חוקיים.