פרשת 1000 - ניתוח מלא

כתב האישום בפרשה 1000 רצוף בעיות משפטיות חמורות שמערערות אותו מן היסוד. יחד עם זאת, להבדיל מהפרשות האחרות, אופיו של כתב אישום זה מקשה להתגונן בפניו, מכיוון שהנטייה הטבעית של הקורא היא לראות בקבלת מתנות על ידי איש ציבור, במיוחד אם הוא שייך למחנה היריב, תופעה פסולה. קשה לאדם הסביר ליצור את ההבחנה הנדרשת בין פעולה שאינה "ראויה" (לדעתו), לבין פעולה שעוברת את הרף הפלילי.
 

בקליפת אגוז, כתב האישום טוען שבנימין נתניהו "עסק בענייניו של מילצ'ן במסגרת תפקידיו" למרות שקיבל ממנו ומאדם נוסף, ג'יימס פאקר, טובות הנאה ש"עיקרן סיגרים ושמפניות". הוא מואשם "בניגוד עניינים חריף ומתמשך" שמהווה "מעשי הפרת אמונים".


ניתן לקבוע, ללא שמץ של ספק, שאין אדם שלא נהנה מידי פעם ממתנות מחברים, וזה כולל כל פוליטיקאי בכל מדינה אי פעם. המתנה יכולה להיות מוצר, יכולה להיות שירות, יכולה להיות תרומה, ויכולה להיות הלוואה. כדי להוכיח שאכן מדובר בדבר פלילי, על המאשימה להראות שהמתנה ניתנה בזיקה ישירה לתפקיד המקבל. כמובן שיש חשיבות גם אם נותן המתנה ציפה לתמורה בעבורה. בנקודה זו כשל כתב האישום לחלוטין, כפי שנראה מייד. כאשר מתנה תמימה מצוירת כעבירה פלילית, והדבר אף נעשה בצורה בררנית על מנת להאשים פוליטיקאי ממחנה מסוים ולא אחר, מערכת המשפט היקרה לכולנו הופכת לכלי חיסול פוליטי.

להלן הכשלים העיקריים בכתב האישום בפרשת 1000:

 

  • כתב האישום נעדר פירוט עובדתי מספק בדבר נסיבות ביצוע העבירות לכאורה, ובכלל זה המועדים שבהם התקבלו המתנות, זהות מוסר המתנות, זהות מקבל המתנות וזהות מבקש או יוזם המתנות.

באופן אבסורדי מכיל כתב האישום טבלה מפורטת, עד רמת השקל הבודד (נספח ב' ונספח ג' לכתב האישום), אך המספרים מבוססים על רכישות כוללות של מילצ'ן ופאקר, ואין שום אסמכתא לחלק מתוך הרכישות שאכן נמסר לנתניהו ורעייתו. אין עוררין שחלק, אפילו גדול, מהרכישות הנ"ל נועדו לצרכי הרוכשים או ניתנו כמתנות לחברים אחרים. כתב האישום לא מציין כלל תאריכים, כמויות, ונסיבות מדויקות בהם נמסרו המתנות בניגוד לנדרש במשפט פלילי.

לא ניתן להתמודד ברצינות עם טענה לפיה ניתנו מתנות ב"מועד כלשהו" וכי "לעיתים" מתנות אלה הועברו על ידי "מישהו מטעמו של מילצ'ן" ל"עובד כלשהו בבית ראש הממשלה", מבלי שיפורט מתי ניתנו אותן מתנות, על ידי מי ניתנו ולמי אותן מתנות ניתנו.

גם הטענה בסעיף 11 לכתב האישום, כאילו מילצ'ן העניק "קו אספקה" של סיגרים עבור נתניהו נשללת גם מכך שנתניהו רכש לעצמו ובעצמו סיגרים (באמצעות אחרים). הדברים עולים מעדויותיהם של עד המדינה ארי הרו, של ראש לשכתו של ראש הממשלה לשעבר גיל שפר, של ראש הסגל של ראש הממשלה דוד שרן, ומעדויות נוספות. נתניהו רכש בעזרתם סיגרים עבור עצמו ושילם להם את הוצאותיהם, כל זאת על פי עדויותיהם במשטרה.

315 logo light HR.jpg
Capture.JPG

ארנון מילצ'ן

Capture.JPG

ג'יימס פאקר

  • כתב האישום אינו מבחין בין המעשים המיוחסים לנתניהו לבין מעשים המיוחסים לרעייתו.


על אף שמדובר בזוג נשוי, לא ניתן ליצור מיזוג שכזה בין בני זוג ולהתעלם מהיותם ישויות משפטיות נפרדות. המעשים שהמאשימה טוענת שנעשו על ידי כל אחד מהם צריכים היו להיות מפורטים ומיוחסים לכל אחד בנפרד. הדברים נכונים ביתר שאת משעה שהגברת נתניהו אינה נאשמת בהליך, לא בפני עצמה, וגם לא יחד עם מר נתניהו.

גם כאן נטיית האדם הסביר היא לכרוך את מעשי האישה עם הבעל, אלא שהחוק בנושא כולל הפרדה ברורה. לו סברה המאשימה שמעשי שרה נתניהו הם פליליים הייתה צריכה להעמידה לדין. אלא ששרה נתניהו אינה אשת ציבור ולכן היה מותר לה לקבל מתנות מחברים קרובים (ואין חולק על כך שמדובר בחברות מרובת שנים), מבלי ליצור כל עבירה פלילית.

אנו זוכרים מקרה שאירע לא מזמן שבו פרקליטה בכירה מאד, שקשורה גם בתיק הנוכחי, טענה שוב ושוב ש"אין לה מושג" לגבי עבירות לכאורה שעבר בעלה, עבירות חמורות הרבה יותר ממה שמתואר בפרשה 1000.

 

  • כתב האישום טוען שלא מדובר במתנות שנתן מילצ'ן לנתניהו כחבר אלא בטובות הנאה שניתנו בזיקה לתפקיד, ובכך מתעלם מכך שנתניהו קיבל מתנות מחברו גם בתקופות שלא היה כלל בתפקיד פוליטי או היה באופוזיציה.


נתניהו הכיר אכן את מילצ'ן משנת 1996 אלא שהיחסים התהדקו מאד דווקא בשנת  1999, כאשר נתניהו חדל מלשאת בכל תפקיד ציבורי פוליטי. הדבר מראה שהייתה פה חברות שאיננה תלויה כלל ביכולתו של נתניהו לגמול למילצ'ן בפעולות שלטוניות. החברות הייתה קרובה, אישית וכללה בילויים משותפים עם בנות זוג ואירוח. נתניהו ראה במילצ'ן חבר קרוב, אולי הקרוב ביותר.

מילצ'ן נהג להעניק לנתניהו סיגרים, מתנות ומחוות אחרות הרבה לפני שחזר לחיים הציבוריים. יתרה מזו: לשיטת המאשימה עצמה, הענקת הסיגרים החלה בשנת  2003 ונמשכה באופן תדיר עד שנת 2016 יוצא שגם כאשר נתניהו קיבל החלטות שפגעו באינטרסים של מילצ'ן; ויותר מכך – גם כאשר נתניהו היה באופוזיציה, מילצ'ן המשיך להעניק לו סיגרים במתנה, ולא חדל מנוהג זה נוכח פעולות רגולטוריות בעלות פוטנציאל מזיק לענייניו הכלכליים או כאשר נתניהו איבד מכוחו הפוליטי.

קבלת מתנות בנסיבות אלה, לא מקימה עבירה של הפרת אמונים. הדברים מעוגנים גם בסעיף (2א) לחוק שירות הציבור (מתנות), התש"ם – 1979, הקובע כי אסור לקבל מתנה שניתנת לעובד הציבור "באשר הוא עובד ציבור" אולם, מותר לעובד ציבור לקבל מתנה בשל חברות. מסקנה זו נתמכת גם בהצעת החוק שקידם משרד המשפטים (חוק העונשין (תיקון - מרמה והפרת אמונים), התשס"ט - 2009) לתיקון עבירת הפרת האמונים הקבועה בחוק העונשין במסגרתה פורטו המקרים העשויים להקים עבירה של הפרת אמונים. על פי לשון הצעת החוק - קבלת טובת הנאה על ידי עובד ציבור אסורה באשר הוא עובד הציבור.

יודגש גם כי ראש הממשלה אף פעל בהקשר של המתנות שקיבל ממילצ'ן ופאקר על פי חוות דעת שקיבל מהיועצת המשפטית של משרדו ומעורך דינו, ד"ר יעקב וינרוט, המומחה לדין הפלילי.

  • כתב האישום כולל אירועים שחלה עליהם התיישנות וכלל אינם בתקופה הרלוונטית (10/2011-12/2016)


כתב האישום כולל (סעיף 21) שני אירועים שאינם בתקופה הרלוונטית (ניסיון הקמת אזור סחר חופשי עם ירדן והתערבות בערוץ 10). לא זו בלבד שאין באירועים אלו שום ניגוד עניינים וכל פעולות נתניהו נעשו משיקולים לאומיים, לא זו בלבד שחלק מהדברים היו נגד האינטרסים של מילצ'ן, מעבר לכך, אין שום משמעות משפטית לכלילתם בכתב האישום עקב התיישנותם. הכללתם בכתב האישום היא רק לצורך השחרה ויצירת נפח פלילי לכאורה על מנת להשפיע על בית המשפט ו/או הציבור.

 

כתב האישום טועה בניתוח האירועים הבודדים שלטענת כתב האישום קרו תוך כדי ניגוד עניינים:
 

**   לגבי ג'יימס פאקר – אין לו כלל אינטרסים כלכליים בישראל ולכן לא היו כלל אירועים הקשורים אליו. כמובן שאין כל זיקה בין המתנות לתפקידו הציבורי של נתניהו. הדבר מעמיד באור מגוחך את הכללתו בכתב האישום.

 

**    לגבי ארנון מילצ'ן – כתב האישום כולל רק שלושה אירועים בתקופה הרלוונטית (מעל 5 שנים!) ובכולם נתניהו לא ביצע פעולה חריגה כלשהי, אלא פעל בהתאם לחובותיו המוסריות והלאומיות.

 

האירוע הראשון – סיוע בקבלת ויזה לארה"ב עבור מילצ'ן

בנובמבר 2013 מילצ'ן התראיין לתוכנית "עובדה" אצל אילנה דיין.

בתוכנית הוא אישר ששימש סוכן של לק"מ (הלשכה לקשרי מדע(. לק"מ הייתה גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון בשנים 1957 עד 1986. הלשכה הוקמה כדי לאבטח את הקריה למחקר גרעיני (קמ"ג), וכדי להשיג טכנולוגיות רגישות ומודיעין טכנולוגי שאי אפשר היה להשיג באופן גלוי.

עם השנים התפתחה הלק"ם לזרוע מודיעינית לצד המוסד, השב"כ ואגף המודיעין. היא התפרסמה ונסגרה בעקבות חשיפתו של ג'ונתן פולארד שריגל מטעמה בארצות הברית. בזמן פעולתה נחשבה הלק"ם לגוף המודיעין הסודי והמסתורי ביותר.
[הערה: כיום מדובר במידע גלוי]

מילצ'ן אף הודה בתוכנית כי השתתף בפעילות למען משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, בתקופה שישראל נעזרה במשטר שם בתחומים ביטחוניים שהשתיקה יפה להם.

בעקבות הפרסום, חודש אחר כך, נתקל מילצ'ן בקשיים בחידוש הוויזה שלו לארה"ב. למרות שהוא אזרח ישראלי, רובם הגדול של עסקיו ומרכז חייו של מילצ'ן נמצאים בארה"ב (הונו של מילצ'ן מוערך היום במעל ל- 3 מיליארד דולר).

פניותיו של מילצ'ן לגורמים שונים בממשלת ישראל שלהם מהלכים בארה"ב, כולל כמובן לראש הממשלה, לא נבעו מאותם סיגרים זניחים שהביא במתנה לנתניהו, אלא מכך שלמדינת ישראל הייתה מחויבות אליו תמורת כל העזרה שנתן לה כל השנים, שוב, בנושאים מסווגים שלא ניתן לפרט כאן.

מטרת המעורבות של גורמים רשמיים ישראלים הייתה אחת ויחידה: להרגיע את חששותיהם של האמריקאים שמא מילצ'ן עדיין עוסק בנושאים חשאיים. דבריו של נתניהו היו ברורים ומתבקשים – הייתה לו אחריות מדינית וחובה מוסרית לעדכן ביחס לסטאטוס של מילצ'ן; הוא לא ביקש להתערב בשיקולים של הגורמים המוסמכים בארצות הברית, וממילא לא הייתה לו סמכות להתערב בשיקולים אלה; כל שעשה נתניהו זה להעמיד את הדברים על דיוקם.

נתניהו היה צריך לפעול כפי שפעל מתוקף האחריות של המדינה כלפי האנשים הפועלים לסייע לה; ובוודאי שלא ביצע פעולה חריגה בשל החברות האישית בינו לבין מילצ'ן, אלא פעולה מתבקשת והכרחית כדי לסייע למי שפעל עבור האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל משך שנים רבות.

 

האירוע השני – הארכת תוקף פטור ממס לתושבים חוזרים

מי שלכאורה היה מצוי בניגוד עניינים בנושא זה היה שר האוצר דאז, יאיר לפיד, מהסיבות הבאות:

  • ללפיד קשרי חברות ארוכי שנים עם מילצ'ן.

  • לפיד עבד בעבר עבור מילצ'ן.

  • אין עוררין שלפיד קיים שתי ישיבות בנושא הארכת הפטור עם מילצ'ן, כאשר בישיבה אחת שהתקיימה בביתו של לפיד, נכחו גם עורך דינו של מילצ'ן ויועצת משרד האוצר. בעקבות אותה פגישה, לפיד אף הנחה את יועצת משרד האוצר לבצע בדיקות, הן במשרד האוצר, הן מול רשות המיסים, כדי לבחון את היתכנות הארכת הפטור.
     

כל שעשה נתניהו, הוא לציין בשתי הזדמנויות, באופן כללי, את עמדתו העקרונית בקשר להארכת הפטור. מדובר באמירה כללית ועקרונית ולא בהתייחסות פרטנית לעניינו של מילצ'ן. ממילא, מדובר בסוגיה שאינה בתחום סמכותו של ראש הממשלה.

גם מילצ'ן העיד כי הוא לא פנה לנתניהו כדי שיסייע בעניין הארכת הפטור ממס לתושב חוזר, לכל היותר, יכול להיות שמילצ'ן סיפר לנתניהו בשיחת חולין כי הוא שוחח עם לפיד בעניין התנאים להארכת הפטור. לא יותר ולא פחות.

 

האירוע השלישי – מיזוג קשת – רשת

מיזוג רשת-קשת היה בבחינת רעיון ואפילו פחות מזה – מדובר בביצה שלא באה לעולם.

התעניינותו של נתניהו במיזוג רשת-קשת מתיישבת עם תפיסת עולמו, לפיה יש לפעול להבאת גיוון מירבי בשוק התקשורת, ובמיוחד בכל הקשור לתחום החדשות.

נתניהו פעל במספר אפיקים לצורך שינוי מונופול הדעות הקיים בשוק התקשורת. כאמור, האפיק המרכזי היה עידוד כניסתם של משקיעים לשוק התקשורת, הן על ידי הקמת גופי תקשורת חדשים והן על ידי רכישת גופים קיימים.

בהתאם לתפיסה זו, סבר נתניהו שאפשרות כניסת מילצ'ן כמשקיע ברשת תועיל לשוק התקשורת הישראלי, ותביא לגיוון דעות נדרש במערכת החדשות – לא לכבודו של מילצ'ן, אלא כחלק מתפיסה כללית שלו. הניסיון של נתניהו לגוון את שוק התקשורת, לא היה חריג בכלל – נתניהו פעל מול שורה של אנשי עסקים, ובכללם שלדון אדלסון, מתיאס דורפנר, לארי אליסון, לן בלווטניק וארנון מילצ'ן כדי שייכנסו לשוק התקשורת ויקהו, במידת מה, את מה שנתפס אצלו כמונופול דעות. נתניהו היה מעוניין שאנשי עסקים ירכשו אמצעי תקשורת קיימים או יקימו כלי תקשורת חדשים. פעולות אלה של נתניהו נעשו כדי לקדם את הגיוון התקשורתי שראה בו חשיבות.

ה"פעולות" של נתניהו בקשר לסוגיית מיזוג קשת-רשת לא היו קשורות לתפקידיו השלטוניים, והן נעשו בשלב מוקדם מאוד של בחינת רעיון. השלב המוקדם בו נגוז הרעיון סתם את הגולל הרבה לפני שהרגולציה הפכה  לרלוונטית. העניין כולו התמצה בשיחות, שלא התקדמו מעבר לכך. בהתאם לכל האמור לעיל לא ניתן לטעון כי נתניהו ביצע עבירה פלילית כלשהי, או סטה מן השורה.

 

Capture.JPG

נתניהו ופרס עם מילצ'ן

Capture.JPG

לפיד ומילצ'ן

Capture.JPG
  • כתב האישום מפרש  בצורה מחמירה את מסמך ניגוד העניינים

 

 

נתניהו לא היה מחויב לציין את מילצ'ן במסמך כי הוא לא ראה בו מישהו שמחזיק בתפקיד, עיסוק או כהונה שעלולים היו להעמיד את ראש הממשלה במצב של ניגוד עניינים. אין חובה על עובד ציבור לפרט בשאלון ניגוד העניינים את שמות כל חבריו ושותפיו העסקיים מקדמת דנא ועד מועד מילוי השאלון; וכן לציין את תפקידם ועיסוקיהם הנוכחיים.

 

  • כתב האישום חוטא באכיפה בררנית קיצונית בנושא קשרי חברות וניגוד עניינים


אם המקרה של נתניהו וארנון מילצ'ן (ועל אחת כמה וכמה ג'יימס פאקר)  מוגדר כניגוד עניינים, האם יש פוליטיקאי אחד בישראל שלא ניתן לסמן אותו כנגוע בניגוד עניינים?  הרי מטבע הדברים כל פוליטיקאי נפגש בדרכו לפסגה עם אלפים רבים של אנשים, חלקם אנשי עסקים רבי כוח ונכסים. הפוליטיקאי קיבל בדרכו תרומות, תמיכה, שירותים שונים (דירות מסתור לפגישות בסביון למשל). מטבע הדברים אותם אנשים גם מקבלים דלת פתוחה אצל הפוליטיקאי. אם ברצונו לקבל מהם תמורה, הוא יוכל לקבל אותה בתור משרה מפנקת לכשיפרוש, או כבר בעת היותו במשרה, עבור האנשים הקרובים אליו, ודוגמאות אין סוף קיימות לכך. פוליטיקאי מושחת באמת לא יסתפק בדבר פעוט ומתכלה כגון סיגר.

נשק ניגוד העניינים המוצג במערכה הראשונה בידי גוף מוכוון מטרה המחפש עבירה בכל מחיר, יירה במערכה השלישית. גם הגורמים האמונים על החוק, לו היו נתונים לחקירה, היו יכולים להיות מועמדים לדין על עבירות של ניגוד עניינים, אלא שעל השומרים אין מי שישמור. 

 

 

  • החקירה בתיק בוצעה באופן בלתי חוקי, ללא האישורים הנדרשים, והתנהל כ"מסע דייג" ולא בשל חשד לביצוע עבירות קונקרטיות


טרם פתיחת המשפט הגישו עורכי הדין של נתניהו רשימה ארוכה של חריגות העולות כדי עבירה על החוק מצד החוקרים ורשויות התביעה. בית המשפט לא דחה את הטענות אלא הודיע שהן יידונו במשך שמיעת התיק.
 

אחת הטענות העיקריות במסמך שהוגש קשורה לפתיחת החקירה בפרשת 1000. על פי חומר החקירה שהועבר לעיון ההגנה מסתבר כי חקירת נתניהו לא נפתחה, וגם לא התנהלה כחקירה רגילה – שבה מבקשות הרשויות לברר חשד לביצוע עבירה פלילית, אלא כחקירה אמורפית, כללית ונטולת גבולות שהמטרה שלה היא לאתר חשד לביצוע עבירה כלשהי שבוצעה לכאורה על ידי נתניהו.

חוקרי המשטרה פעלו כמי שיש להם "כרטיס פתוח" המאפשר להם ללקט כל בדל של רכילות, העיקר שיהיה קשור לנתניהו. במהלך הדיון בדרישות המקדמיות בבית המשפט ביום 15.11.2020 התברר שככל הנראה עוד קודם לפעולות חקירה אלה, בוצעו פעולות חקירה נוספות בעניינו של נתניהו, בנושאים שונים ומשונים, שאוגדו והוגדרו בדיעבד על ידי המשטרה כ"תיק 1000 הישן". מתיאור הדברים על ידי המאשימה בדיונים ובמסמכים השונים, ברור כי חומרים אלה מחזקים את הטענה שהחקירה נגד נתניהו לא נוהלה בשל חשד לביצוע עבירות קונקרטיות, אלא בשל רצון לאתר, ויהי מה, חשד לביצוע עבירות על ידי נתניהו – מבלי לדעת אילו עבירות בוצעו ואילו עובדות מקימות את אותם מעשי עבירה מדומיינים.

מכל מקום, בשלב מסוים החליטו חוקרי המשטרה, ללא כל הסבר, לחקור את נהגו של מר יאיר נתניהו. שתי חקירותיו נסובו כולן סביב שהייתו של מר יאיר נתניהו יחד עם חבריו בדירה שהייתה בבעלות פאקר במלון רויאל ביץ'. חומר החקירה לא מסביר כיצד התברר לחוקרים אודות אירוע זה, מהו מקור המידע, מדוע אירוע זה "תפס את עינם" של החוקרים והמאשימה, וחשד לאיזו עבירה נסיבות אלה מקימות.

משלב זה, בוצעו על ידי המשטרה פעולות חקירה רבות שעסקו במלון רויאל ביץ' – הוצאו צווי חיפוש ותפיסה; נחקרו עובדי המלון; וכאמור, נחקר נהגו של מר יאיר נתניהו, בסוגיה אחת ויחידה – שהייתו של מר יאיר נתניהו במלון רויאל ביץ.' חקירת חשד זה היא שהובילה בסופו של יום להגשת האישום בפרשת 1000.

מהמסמכים שהעבירה המאשימה ביום 7.1.2021, לאחר שחויבה להעביר את אישורי היועץ המשפטי לממשלה, עולה בבירור כי כלל פעולות החקירה שבוצעו בחודשים ספטמבר-דצמבר 2016 בקשר לפרשה זו, בוצעו שלא כדין, בהיעדר אישור היועץ המשפטי לממשלה כמצוות סעיף 17 לחוק יסוד: הממשלה.

סוף דבר

כפי שאפשר לראות משיורדים לעומקם של דברים, תיק 1000 הוא תיק שעיקרו צהוב ורכילותי הנגוע באכיפה בררנית קיצונית. למעט נושא הסיוע למילצ'ן בהשגת הוויזה לארה"ב, סיוע שהיה הולם ומחויב המציאות עקב פעילותו רבת השנים ועתירת הזכויות למען המדינה, לא נעשתה שום פעולה שלטונית של נתניהו למען חברו הטוב. בו בזמן, כתב האישום מתעלם מפעולות רבות של ראש הממשלה אשר נעשו משיקולים של טובת המדינה, ואשר אף פגעו, שלא במתכוון, באינטרסים של מילצ'ן. למותר לציין שהימצאותו של ג'יימס פאקר בכתב האישום, אדם שאין חולקים על היעדר האינטרסים שלו בישראל, מגוחכת אף יותר.


אלא שכתב האישום, בהיעדר תוכן ממשי, מפליג בתיאורי צבע שכל מטרתם להשחיר את פניו של ראש הממשלה נתניהו בכך שהסכים לקבל מתנות מחבר קרוב ביותר, חבר שנשאר ביחסים קרובים גם כשראש הממשלה הלך למדבר הפוליטי. עצוב לציין שהדבר היחידי שקטע את החברות רבת השנים היתה הרדיפה האובססיבית של רשויות החוק, רדיפה שהגבילה את המגע ביניהם מחשש של שיבוש הליכים מדומה (עד כדי כך שנתניהו נרדף עקב שיחת איחולי חג שקיים עם מילצ'ן). כתב האישום מהמר על כך שהצגה כזו של הדברים תייצר אצל הקורא תדמית מדומה של שחיתות ונהנתנות, כל זאת כאשר כל בר דעת יודע שהשחיתות האמיתית נמצאת בסמוי מן העין (משרות מפתות למקורבים, כספים בחשבונות בנק עלומים, מעטפות מזומנים, רכש ציורים, טיסות מפנקות ואירוח) ולא בסיגר שנשרף ונעלם. את סממני השחיתות האמיתיים לא מצאו החוקרים אצל נתניהו (על אף מאמצים שעלו מיליונים רבים של שקלים), ולא בכדי.

Capture.JPG

בנימין נתניהו