"אחד ההבדלים המרשימים בין חתול ושקר הוא שחתול חי רק תשע פעמים."
מרק טווין
פרשת 4000 - ניתוח מסכם -
מרמה והפרת האמונים
על עבירת הפרת האמונים כותב פרופ' בועז סנג'רו , פרופסור למשפטים, מומחה בדיני עונשין, בדיני ראיות, ובהליך הפלילי (ישראל היום, 13.12.20):
בניגוד צורם לעקרון החוקיות ולשאיפת המשפט הפלילי לספק אזהרה הוגנת לאזרחים, שהרי "אין עונשין אלא אם כן מזהירין" - נוסח החוק כלל לא מבהיר מהי ההתנהגות האסורה: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים". נוסח זה גם מראה שההתייחסות השכיחה בתקשורת ל"מרמה והפרת אמונים" כאל שתי עבירות נפרדות, מוטעית מיסודה.
מהו "מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור"? איש אינו יודע, גם לא השופטות והשופטים בבית המשפט העליון. במצב שכזה חירות האדם, המבוססת על ידיעת התחום האסור ועל ההנחה שהשאר מותר, מצטמצמת מאוד. איסור שכזה מעניק כוח מופרז לרשויות אכיפת החוק לשלול חירותו של אזרח. זוהי חקיקה רעה שכבר לפני כשבעה עשורים צריך היה לבטל. דעה מרכזית אחת בקרב המומחים למשפט פלילי היא שהעבירה מיותרת, בהיותה גולשת לתחום המשמעתי ולמישור האתי ולוכדת התנהגויות שלא מתאימות לדרסטיות של המשפט הפלילי. במציאות הישראלית הפכה העבירה ל"עבירת סל" - מושג שאין לו מקום במשפט הפלילי, באשר עצם קיומה פוגע באוטונומיה ובכבוד האדם.
בועז סנג'רו
בעז בן צור
בדרך כלל עבירת "מרמה והפרת אמונים" מתקשרת לקיום ניגוד עניינים לעובד ציבור, נבחר או ממונה. ניגוד העניינים מתבטא בהיכרות קרובה של נושא המשרה עם אדם שעלול להיות מושפע, לטובה או לרעה, מהחלטותיו של עובד הציבור.
ההגדרה של ניגוד העניינים היא אם כך נתונה לפרשנות של התביעה ובית המשפט. הרי מוסכם על הכל שככל שנושא המשרה בכיר יותר וקשור לאנשים רבים יותר גובר הסיכוי שהחלטותיו ישפיעו על אנשים שהם מכריו. כל שר או חבר כנסת מחליט ומצביע על אין סוף נושאים ובכל פעולה שלו ניתן למצוא השפעה על חבריו הקרובים. לפיכך, אין כמעט פוליטיקאי שלא ניתן למצוא בפעולותיו סוג של ניגוד עניינים. ההחלטה האם לתבוע בצורה סלקטיבית פוליטיקאים מסוימים ולא אחרים מסורה כולה בידי הפרקליטות שעלולה לעשות בה שימוש פסול כדי להרתיע גורמים שלהערכתה מאיימים על מעמדה ולהגן על אלו שמרוממים את מעמדה.
במקרה של תיק 4000 חרגה התביעה אף מנושא החברות והפליגה אל הנושא הטעון של זיקת סיקור. מרגע שעובד הציבור מסוקר ע"י אמצעי תקשורת כלשהו, הופכת כל החלטה של עובד הציבור שיש בה השפעה על בעלי או עובדי אותו אמצעי תקשורת לעבירת הפרת אמונים בפוטנציה. אגב, לא רק החלטה לטובת אותו כלי תקשורת אלא גם החלטה לרעתו, כסוג של עונש.
כדי להמחיש את גודל האבסורד כתבו עורכי הדין של ראש הממשלה במענה לכתב האישום:
ממילא, טענה זו נסתרת מאופן התנהלות המאשימה עצמה בקשר ההדוק שניהלה משך שנים עם תאגידי התקשורת "ידיעות אחרונות" ו-"וואלה", בעוד עניינם של אלה מונח לפתחה של הפרקליטות, לשבט או לחסד; להגשת כתב אישום או להימנעות מכך. המאשימה ממשיכה בכך גם בימים אלה ממש, מבלי שאיש סבור שקמה "זיקת סיקור" המונעת מן המאשימה, והעומדים בראשה, לקבל החלטות בעניין.
כלומר, גם הפרקליטות, המורכבת מעובדי ציבור, ומסוקרת ע"י אותם כלי תקשורת המעורבים בתיק, עלולה להימצא במצב של ניגוד עניינים!
אם לסכם, טענותיו של ראש הממשלה לנושא ניגוד העניינים לכאורה מבוססות על הנקודות העיקריות הבאות:
-
זיקת סיקור לבדה איננה בסיס לניגוד עניינים, כלומר, העובדה שגורם מסוים מסקר אותך, לא מונעת עיסוק בעניינים הנוגעים אליו.
-
מערכת היחסים בין ראש הממשלה לשאול אלוביץ' הייתה רופפת למדי וכללה מפגשים אחת למספר חודשים עד שנה.
-
הצהרתו של ראש הממשלה בשאלון לא הייתה הסתרה, אלא הצהרה בתום לב שתאמה לתפיסתו הסובייקטיבית.
-
אחרי בחינות שנעשו על ידי משרד המשפטים ומשרד התקשורת הודו הללו ואישרו בזמן אמת –הן במסגרת טיוטות הסדר ניגוד העניינים, הן במסגרת תגובותיהם למבקר המדינה – כי כל ההחלטות של משרד התקשורת התקבלו בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים, ולא הייתה בהן סטייה מן השורה. קביעות אלו ניתנו על בסיס מידע שהתקבל ישירות מהגורמים המקצועיים.
