"אחד ההבדלים המרשימים בין חתול ושקר הוא שחתול חי רק תשע פעמים."
מרק טווין
פרשת 4000 - ניתוח עסקת בזק יס
דף זה ארוך ומשופע בפרטים אך מומלץ לכל מי שרוצה להבין לעומק במה מואשם נתניהו בפרשת 4000, ועד כמה האישומים מופרכים.
בואו נכיר את החברות המעורבות.
בזק – חברת הטלפוניה הגדולה בישראל שכולכם מכירים. פעם היא הייתה חברה בבעלות ממשלתית, אך היא נמכרה לידיים פרטיות, ובשנת 2009 נרכשה מהמיליארדר חיים סבן ע"י חברת יורוקום השייכת לשאול אלוביץ'. מכיוון שבזק הייתה חברה ציבורית (נסחרת בבורסה מאז 2003), יורוקום קנתה רק את גרעין השליטה (מעט פחות מ-30%) תמורת 6.5 מיליארד שקל. יתר המניות נסחרו בבורסה והוחזקו ע"י מוסדיים והציבור.
יורוקום – חברה פרטית בבעלות שאול אלוביץ' ומשפחתו. בעבר שיווקה החברה בארץ את הטלפונים של נוקיה והקימה את אינטרנט זהב.
יס – חברת השידורים בלוויין שכולנו מכירים. אלוביץ היה ממקימיה (דרך חברת יורוקום) בשנת 1998, ובהדרגה, עד שנת 2010, העלה את אחזקותיו מ-10% ל-51% ע"י רכישת מניות שותפיו. את יתר 49% המניות החזיקה חברת בזק החל מעת ההקמה.
וואלה – אתר גלישה פופולרי שהוקם בשנת 1995 ולאחר שהונפק והחליף מספר בעלים נרכש במרץ 2010 ע"י חברת בזק.
יד-2 – אתר הקניות הפופולרי שנרכש ע"י אתר וואלה בחודש יולי 2010.
הוט – חברת הכבלים שנוצרה בשנת 2003 משילוב של חברות הכבלים המקומיות שפעלו בישראל מאז שנות ה-90. החברה היא חברה פרטית הנשלטת ע"י המיליארדר פטריק דרהי והייתה מתחרה ראשית של בזק (בתשתיות) ו-יס (בטלוויזיה).
גלעד ארדן
אבי ברגר
למרות שמדובר בחברות ציבוריות/פרטיות הרי בזק, בגלל ההיסטוריה שלה, מחויבת באישורים של שרי תקשורת ובטחון וכן של ראש ממשלה על כל העברת בעלות שקשורה בה (רכישה, מכירה). זהו "צו הבזק - 1997".
מרגע שרכש גם את בזק וגם את יס, שאף אלוביץ למזג את כל חברות הבנות. חישבו על כך כאילו יש לכם הרבה חשבונות בנק ואתם משלמים עמלות בכל חשבון בנפרד. איחוד החשבונות הוא פעולה שתוריד עלויות ותפשט תהליכים.
המיזוג מבחינתו היה כרוך בשלב ראשון במכירת מניותיו האישיות ב-יס (51% כזכור) לבזק, כך שבזק, שכבר החזיקה 49% ממניות יס, תחזיק אחרי העסקה 100% ממניות יס, ואז תוכל בהמשך למזג אותה עם חברות בנות אחרות או עם החברה האם.
בחודש מרץ 2014 אישר הממונה על ההגבלים העסקיים את המכירה הנ"ל ומה שנדרש היה אישור של שר התקשורת/ראש הממשלה. באופן ענייני לא הייתה צריכה להיות למדינה התנגדות למכירה הזו. אין בכך משום החלשת התחרות או יצירת כשל שוק כי גם היום בזק ויס מתואמות ונוהגות כחברות בנות, ויש להן תחרות קשה מצד הוט שהיא חברה שמאחדת את כל השירותים תחת גג אחד (טריפל, מכירים?). היה באותו זמן גם צפי של חברות נוספות שייכנסו לשוק: פרטנר, סלקום, נטפליקס ועוד.
במרץ 2013 החל לכהן כשר התקשורת גלעד ארדן. ארדן נכנס לנעליו הגדולות של משה כחלון שהפך את משרד התקשורת המשמים למקפצת פופולריות עקב הרפורמה הגדולה שיזם בשוק הסלולר. ארדן שאף לעשות דבר דומה בשוק הטלוויזיה הבידורית והטלפוניה הנייחת, ותיכנן ליישם את מסקנות וועדת חייק משנת 2011 במסגרתן חברות פרטיות נוספות יוכלו לשכור שירותי תשתיות מבזק במחיר סיטונאי ולמכור אותן במחיר מעט גבוה יותר לצרכנים, כולל תמיכה ושירות. זוהי רפורמת השוק הסיטונאי המדוברת.
ארדן הביא למשרדו כמנכ"ל (בתיווכו של אלי קמיר, לוביסט לשעבר בפרטנר) את אבי ברגר, לשעבר בכיר בחיל קשר ששימש גם הוא 4.5 שנים כסמנכ"ל טכנולוגיות בחברת "פרטנר" – מתחרה של בזק המתכננת גם להתחרות ב-יס.
נחזור לאלוביץ' ולמכירת המניות ב-יס מיורוקום (החברה שבבעלותו) לבזק. לאחר שהממונה על ההגבלים העסקיים אישר במרץ 2014 את המכירה הנ"ל, פנה מנכ"ל יס למשרד התקשורת בבקשה שיאשרו את העסקה. תהליך מסודר היה כרוך בהעברת הבקשה לבדיקת מועצת הכבלים והלווין, ולאחר מכן אישורה. כך נעשה במקרים דומים של בקשות מחברת "הוט" למשל.
אלא שעל פי מה שנחשף בדיוני בית המשפט, אבי ברגר רצה "לכרוך" את הבקשה הלגיטימית של יס בהפעלת לחץ על חברת האם שלה, בזק (שהחזיקה כאמור 49% ממנה) כדי שתתגמש לגבי אותה רפורמת שוק סיטונאי.
יש סימן שאלה האם הצעד הכוחני הזה הוא לגיטימי מצד גוף שלטוני, ויש שיגדירו אותו כבריוני ואפילו כניסיון סחיטה באיומים, אבל על דבר אחד אין חילוקי דעות. הטיפול בבקשה של יס היה לקוי מאד בכך שבמשך זמן ממושך (מעל חצי שנה) לא נמסרה לה כל תשובה בכתב על בקשתה (אפילו לא "הנושא בטיפול") וכמו כן, התנאים של משרד התקשורת כדי שהמכירה תאושר כלל לא הוצגו ליס או לבזק. החברות, שהנושא בער להן, לא הבינו מדוע מתעכבת התשובה ומדוע לא נכנסים איתן למו"מ.
מסתבר גם שמעבר לדרישה הכללית של "כריכה", לא מסוגל ברגר להצביע על כל נייר מסודר המציג את העמדה של משרד התקשורת ביחס לתנאים למכירה. כל ההסברים שלו מקורם בזיכרון של דברים שנאמרו בעל פה, דבר שכמובן אינו סביר ואינו תקין לחלוטין במשרד ממשלתי (וגם בחברה פרטית).
בדיון גם עלתה השאלה מי הרוויח מהעיכוב הנ"ל. לא צריך להיות גאון עסקי כדי להבין שהמתחרות של יס (הוט, וכמו כן סלקום ופרטנר שתכננו אז את כניסתם לשוק הטלוויזיה), היו מעוניינות בדחיית המכירה, כי היא הייתה הופכת את יס לחברת בת בבעלות מלאה של בזק בעלת הכיסים העמוקים, ובכך מחזקת אותה. אלא שנושא זה כבר נבדק ואושר כאמור ע"י הרשות להגבלים עסקיים.
בנובמבר 2014, 8 חודשים לאחר אישור הממונה על ההגבלים את הבקשה למכור את מניות אלוביץ בחברה לבזק, ו-5 חודשים לאחר ש-יס גם פנתה למשרד התקשורת בבקשת המשך לאישור סופי, התפטר גדעון סער ממשרת שר הפנים בממשלה ופרש לעיסוקיו הפרטיים. נתניהו הציע לארדן לקבל קידום למשרד הפנים, והשאיר לעצמו את תיק התקשורת. ארדן נשאר גם לבקשתו במשרד התקשורת כשר נוסף למשך שבועיים, בהם השלים את המהלכים שנדרשו על מנת להטיל על בזק דרישות במסגרת רפורמת השוק הסיטונאי שתוארה למעלה, דרישות שהוכנסו ל"רשומות".
נתניהו ביקש לעצמו את משרד התקשורת בעיקר כדי לנסות ולפתוח את שוק הטלוויזיה לתחרות חופשית שבה כל יזם יוכל להקים ערוץ ולשדר שידורים כרצונו ולממנם בפרסומות, ובמקביל להפוך את כל השידורים לפרטיים, ללא צורך בשידור ציבורי דל רייטינג שעולה הרבה כסף למשלמי המיסים. היום כבר ברור שנושאי בזק ו-יס לא היו מרכזיים עבורו.
חודש אחרי התפטרות סער הוכרזו בחירות, והממשלה הפכה לממשלת מעבר. במרץ 2015 נערכו הבחירות ובמאי 2015 הוקמה הממשלה החדשה בה המשיך נתניהו להיות שר התקשורת.
שלמה פילבר
בכל התקופה מאז החלפת ארדן ועד מאי 2015 (6 חודשים) כיהן אבי ברגר כמנכ"ל המשרד תחת נתניהו כשר. נתניהו, שהיה טרוד בהרבה נושאים אחרים, הביא ראש מטה, עורך דין מהשוק הפרטי בשם איתן צפריר, שיפקח על המשרד מטעמו. צפריר קיבל כתף קרה מברגר שראה הזדמנות פז לתפקד כשר-על במשרד ולבצע את כל מה שראוי בעיניו.
מהעדויות במשפט מתברר כי גם לאחר עזיבת ארדן, המשיך ברגר לעכב את יס ובזק, לא לענות לבקשותיהם לאשר את המכירה של המניות, ולתלות זאת בדיעבד בתירוצים שונים. בצר לו פנה מנכ"ל יס, רון אילון, ללשכת ראש שממשלה בבקשות עזרה אך גם מנהל הלשכה הראל לוקר ואנשיו, ללא מעורבות נתניהו, לא הצליחו להניע את ברגר להזיז את העגלה.
רק בחודש מרץ 2015, 9 חודשים לאחר הגשת הבקשה ע"י יס, ניסחה המחלקה המשפטית של משרד התקשורת מכתב התנעה למועצת הכבלים עם בקשה לבדוק את הבקשה. על המכתב חתמה היועצת המשפטית של המשרד, וכן אבי ברגר עצמו. במכתב לא הוזכרה כלל מדיניות ה"כריכה" עם רפורמת השוק הסיטונאי. נתניהו חתם על מכתב שהוגש לו על ידי הדרגים המקצועיים, מכתב שהיה ראוי להיחתם 9 חודשים מוקדם יותר ע"י השר ארדן. תוך 3 חודשים החזירה מועצת הכבלים תשובה שמבחינתה עסקת מכירת המניות של אלוביץ' ב-יס לבזק יכולה להיות מאושרת.
לאחר הקמת הממשלה החדשה במאי 2015 ראה לנכון נתניהו למנות מנכ"ל כלבבו. מן הסתם הדי אי שביעות הרצון הגיעו אליו גם מאנשיו, אבל בלי שום קשר, מנכ"ל זו משרת אמון וכל שר זכאי ואף ראוי שימנה איש שקרוב אליו ויבצע את מדיניותו. כך הוחלף ברגר והובא במקומו שלמה פילבר המוכשר שאת עדותו נשמע בזמן הלא רחוק.
ביוני 2015 הושלם סוף סוף אישור העסקה של מכירת המניות ב-יס מיורוקום לבזק, כשנה לאחר שהבקשה הוגשה. יצוין כי בקשות דומות של חברת "הוט" המתחרה שהוגשו במהלך שנה זו אושרו בהליך של שבועות או חודשים בודדים.
