תקציר תיק 4000

שאול אלוביץ' רצה לעזור לנתניהו.
 

כי שאול הוא איש ימין, כי שאול חשב שנתניהו מנהיג חזק. כי שאול האמין במנהיגות הכלכלית של נתניהו.


שאול אלוביץ' חשב כמו מיליונים מאזרחי ישראל. זה עדיין לא מוגדר כפשע, רק כחטא...

החברה שבה השקיע שאול אלוביץ' ובה החזיק נתח מרכזי (בזק) רכשה אתר שולי שהיו לו אספירציות להיות אתר חדשות מוביל.


שאול אלוביץ' לא היה מסוגל לסבול שהאתר שבבעלותו תוקף את המנהיג שהוא כל כך האמין בו.


בדיוק כמו שעמוס שוקן לא יסבול אם העיתון שלו יכתוב בעד הדלקת נר בחברון, או יקרא להפצצה בעזה.


או בדיוק כמו שנוני מוזס לא יסבול אם העיתון שלו יפגע בילד השעשועים שלו יאיר לפיד.

ולכן שאול אלוביץ' רצה לעזור ולתת לנתניהו סיקור טוב.


לא כל כך הלך לו כי היה לו מנכ"ל שמשקר חופשי, מכר לו סיפורים, ובמציאות נתן לכתבלבים שלו להשתולל ולפזר רעל על נתניהו ומשפחתו. מנכ"ל שחשב שנתניהו הורס את החזון הציוני (לבוס שלו הוא אמר ההיפך כמובן). מנכ"ל שאמר לו שהוא טיפל, אבל לא טיפל.
 

אלוביץ' ניסה אכן להביא אנשים שיעזרו לו לתמוך בנתניהו. כי הוא תמך בו וחשב שעושים לו עוול בתקשורת. הוא רק נכשל בכך כשלון חרוץ.


בכובע השני שאול אלוביץ' רצה לקדם את בזק. כמובן גם כאיש עסקים שמחזיק בה נתח משמעותי. אבל גם כי הוא האמין שבזק היא אחת משתי החברות היחידות שיש לה את המשאבים והכלים לרשת את כל הארץ בסיבים אופטיים ולקדם את התקשורת. הוא כמובן רצה גם להרוויח מזה, עבור כל בעלי המניות, כולל עצמו, וכולל הציבור הרחב המושקע בה בקרנות הפנסיה שלו.


אבל נתניהו, למרות שהיה חבר שלו, נמנע מלהתערב ונתן לשר שלו, ארדן, וללמנכ"ל של ארדן, אבי ברגר, לטרטר את בזק (אפילו לא ב"לך ושוב" - פשוט בהתעלמות).

אם נתניהו היה כמו המושחתים השמאלנים, הוא כבר מזמן היה לוחץ ומסדר משהו עבור אלוביץ'. הוא לא עשה את זה והקשיב יותר מדי לפקידים. בסוף גם הפקידים הבינו שזה כנראה צעד נכון והגיוני, בשביל שוק התקשורת. ורק אז נתניהו חתם חתימת קיום פורמלית.


בקיצור, זה לא נתן, וזה לא קיבל. אם הייתה פה עיסקת שוחד, זו הייתה עיסקת השוחד הצולעת בהיסטוריה.


ושאול אלוביץ' הוא גבר - יכל להיות היום ברקיע השביעי לו רק שיקר כדי להפיל את נתניהו, הוא סירב. ומגיע לו תואר יקיר האומה.
 

וזה, גבירותי ורבותי, תיק 4000.

315 logo light HR.jpg
Capture.JPG

שאול אלוביץ'