חוקר: "בוא נגיד שאנחנו די היינו איתך בימים שלפני המעצר שלך. אנחנו יודעים איפה היית ומה עשית"

חפץ: "אשכרה?"

חוקר: "אשכרה. אני יודע איפה היית בלילה לפני שעצרתי אותך...... הולכת לנחות עליך פה פצצה שתזעזע את כל עולמך...ואני באמת חושב שכדאי לך לשקול את דרכך מחדש... זה עלול לשנות את חייך ברגע שהפצצה תיפול...ילד שאין לו אבא זו טרגדיה... כל פעם נחזור למשפחה, למשפחה, למשפחה, כי זה הכי כואב, הכי כואב להם והכי כואב לך, וזה בידיים שלך...".

חפץ הסביר בבית משפט: "האיום היה ברור שאם אני לא אספק גרסה יחריבו את משפחתי... זה פשוט נאמר עשרות פעמים".

​

ואיך הצליחו להביא את המקורבת ל"חקירה"? המשטרה ביקשה מבית המשפט צו חיפוש, כאילו היא נחשדת (הבקשה נוסחה בצורה מעורפלת) בעברה של לקיחת שוחד, ושל שיבוש מהלכי חקירה, כשהם יודעים שזו המצאה.

​

הם ביצעו חיפוש, בביתה הפרטי, ולקחו אותה למתקן המשטרתי לפנות בוקר. אלא ששם היא כלל לא נחקרה באזהרה, ועיקר התשאול שלה כלל שאלות משפילות וחודרניות בדבר טיב הקרבה ומהות מערכת היחסים בינה לבין חפץ. החוקרים הודו בבית המשפט, שהיא הובאה לשם רק משום הקשר שלה לניר חפץ, ובלי שיש לה כל קשר לתיקי נתניהו.

​

אחרי שבוע של מעצר של חפץ בתנאים קשים, שבו החוקרים לעשות שימוש נוסף באשתו. הם הודיעו לו, מחד, כי למחרת היום הם הולכים לדרוש הארכת מעצרו, ולאחר מכן, בנוכחותו, התקשר החוקר לאשתו והודיע לה כי מחר הוא משתחרר.

​

חפץ סיפר על תחושותיו באותו רגע (ועל החוקר אותו לא הכיר עד אותו רגע): "מה שאמרתי לו 'למה אתם משחקים ברגשות של המשפחה? בסדר, אתם מפעילים עליי את כל הלחצים האלה, אבל תעזבו את המשפחה'.... זה מה ששבר אותי, שהם עברו כבר לשחק במשפחה... ממתי חוקר מתקשר ומודיע לאשתי מול העיניים שלי בחדר חקירות... שמחר אני מגיע. איפה יש דבר כזה?".

​

לאחר אירוע זה בחדר החקירות פרץ ניר חפץ בבכי וקונן בפני חוקר אחר בחדר: "אני לא רוצה שישחקו ברגשות של המשפחה שלי...למה צריך להגיד לה את זה".

החוקר ענה לו: "...אני, ניר, לא הייתי חושב על שום דבר אחר מלבדם. אתה חייב, חייב, חייב בשבילם לשנות את הגישה, חייב ניר".

​

על הדברים הללו כינה ניר חפץ את החוקר בפני בית המשפט במלה: "מנוול".

​

האם זו חקירה המבטאת רצון חופשי? אמת? צדק? אתם תשפטו.