הגנה מן הצדק - 5
חקירה בתנאי רעב קיצוניים

במהלך חקירותיו, נאלץ עד המדינה ניר חפץ להתמודד עם קשיים שהפכו את תנאי חקירתו ומעצרו לבלתי אנושיים. תנאים אלה מביישים את המדינה הנוקטת כך כלפי אזרחיה, ועומדים בניגוד לכל דין וזכויות אדם בסיסיות.

חפץ נחקר שעות ארוכות כשהוא סובל מרעב, אוכל בכמויות קטנות מאוד שאינן מספיקות לאדם בוגר, בהיחפז, לעיתים על ברכיו, באופן הפוגע בכבוד האדם שלו.

חפץ: "בשבוע הראשון, שהוא היה השבוע הכבד של הלחצים, כל מה שאכלתי זה אך ורק סנדוויץ' משולשים ממכונה, קרים כאלה... וקפה שחור. ובבית המעצר, מאחר והייתי מגיע מאוד מאוחר ויוצא מוקדם, אז היו שמים לי 5-6 פרוסות של לחם לבן וקופסה... מאוד קטנה כזאת של גבינה ושל ריבה ושל שוקולד. והייתי יושב על הברכיים, אוכל את זה כמו חומוס. לא היה צלחת, לא היה מזלג, לא היה כלום. כך שבוע שלם, ללא יוצא מן הכלל. אין פירור שבא לפי חוץ ממה שתיארתי לך עכשיו... ירדתי הרבה במשקל בשבועיים האלה".

כאשר ביקש להתלונן בכתב על כך שאינו אוכל מספיק, החוקר הבהיר לו: "אני אומר לך שפה אתה יוצא חוצפן".

capture.jpg
315 logo light HR.jpg

נוכח המציאות החדשה שנקלע אליה, בה פת לחם אינה דבר מובן מאליו, הוא פיתח במהלך מעצרו הרגלים מזעזעים לשמור על מזונו. בהודעת המדובב עולה תמונה קשה לפיה הוא הגיע למצב בו אגר מזון בנעליו:

ש: "האם זיהית במהלך הימים הללו נקודת תורפה אצל חפץ?"

המדובב: "כן זיהיתי אצלו, שהוא, ככל שחולף זמן המעצר הוא נעשה תשוש יותר ומדבר פחות צלול, שהוא ממלמל באמבטיה והולך ישר למיטה, והוא דואג לאוכל בצורה אובססיבית, משהו מתוק, ושם בתוך הנעליים כאשר הם היו בפינת התא את המתוקים."

בעת עדותו של החוקר ניר שוורץ בבית המשפט, הוצגה הודעת המדובב הנ"ל.

בתגובה, הביע כבוד השופט בר-עם תמיהות: "איך אפשר לקבל גרסה מאדם שהוא פחות צלול? זה קצת מעלה קושי גם במהימנות הגרסה שלו, לא? אם הוא באמת פחות צלול? זה מה שהיחידה החוקרת מבקשת לקבל ממנו, גרסה, (...) אז האם הובא לידיעת אדוני (הכוונה לחוקר ניר שוורץ) שאותו מדובב סבור, למרות שהוא לא איש מקצוע אבל יש לו מספיק ניסיון, אני מניח, שמדובר באדם שהוא פחות צלול, זה מתחיל כבר לעורר איזשהו סימן שאלה, יש קושי בהיבט הזה של לקבל גרסה אותנטית להימנע?"

התנאים הקיצוניים מהם סבל חפץ בחקירתו, הוחרפו בשל התנאים הירודים מאוד בבתי המעצר.

כך תיאר חפץ את התנאים המחפירים בכלא איילון: "החדר מפוצץ בזבל, מסריח... ביקשתי שיביא לי מגב. אז פשוט עסקתי בלנקות, שאני אוכל לשהות בחדר המטונף והמסריח הזה. הערימות היו בעצם שיירי אוכל שהשאירו עצירים קודמים בימים קודמים בכמויות בלתי נתפסות. עכשיו, זה התנאים. זה אמנם זה הקיצוני שבהם, מבחינת היגיינה. אבל היו גם מקרים נוספים".

מצבו של חפץ היה כה קשה וניכר לעין, תחנוניו ותלונותיו כה תכופים, תירוציהם של החוקרים בעדותם בבית המשפט כה מבישים – עד שאין מנוס גם מהמסקנה שחוסר הטיפול בעד והותרתו ימים ארוכים במצבו המחפיר, נועדו להפעיל עליו לחץ פסול שישתף עמם פעולה, שימסור את הגרסה שהם רוצים לשמוע.

לאורך החקירה הבהירו החוקרים לחפץ שתנאי מעצרו והקפדה אחר קיום זכויותיו הבסיסיות, עומדים בזיקה ישירה למידת שיתוף הפעולה שלו עמם ותלויים בה. ברוח זו הוצבה בפניו משוואה ברורה: תשתף פעולה - ותזכה לשעות שינה; תשתף פעולה - ותזכה לתרופות להן אתה זקוק; תשתף פעולה - ותזכה לתוספת מזון.

נוכח הדברים שהתגלו, בהיעדר תנאי יסוד אנושיים, איזה משקל יש לטיעון כי חפץ חתם על הסכם עד המדינה מתוך "רצון חופשי"? איזה מין תוקף יש לחקירה שבאה על-רקע תנאי מעצר כאלה? איזו מין משטרה מייצרת סחיטה אלימה כזו של גרסה?

לא ניתן להפריז בחומרת ההתנהלות הבלתי חוקית והבלתי אנושית כלפי חפץ בחקירותיו. אין מדובר באסיר במדינת עולם שלישי או בשבוי מלחמה, אלא בדובר של ראש הממשלה, העצור בחקירת משטרה במדינת ישראל. עד כמה צריך להיות גדול חטאו, שנוסף על מכאוביו הפיזיים שלא טופלו, היעדר שעות השינה והאימה שחווה במעצרו, הוא נידון לסיים ימי חקירה ארוכים ומתישים כשהוא רעב ומושפל, אוכל על הרצפה, ושומר אוכל בנעליו?!

ניתן ללמוד מהחקירה הזו, מתנאי המעצר ומהעינויים, מה הייתה עוצמתה של המוטיבציה של החוקרים. אין מכשול אחד שהם לא רמסו - חוקי, מוסרי ומצפוני. הכל כדי להוציא את הגרסה שהם רצו לשמוע.