נוסף על כך, החוקרים גם התעלמו ממצוקות רפואיות אחרות של ניר חפץ, כאלה שאף מסכנות חיים, ומנעו ממנו קבלה של תרופה שהוא נזקק לה ללחץ דם גבוה.

במקרה אחד, מצב זה הוביל את חפץ להתמוטט. רק אז נאותו החוקרים לאפשר לחובש לבדוק אותו.
 

חפץ בעדותו: "אחרי שהחקירה הסתיימה השאירו אותי עוד 3 שעות והתשישות הזו ששאלו אותי שאלות, גרם לזה שהתמוטטתי. רק אז הביאו חובש שמדד לי לחץ דם וכו'. זה נגמר בזה שנפלתי על הרצפה".
 

כדי להוסיף חטא על פשע, החוקרים אף לעגו לחפץ על מצבו האומלל. כך תיאר חפץ את הדברים בבית המשפט:
 

ש. "החוקרים גם די השתעשעו מהנושא הזה של הגירודים?"

ת. "כן, הריצו בדיחות עלי כל הזמן"

ש. "הריצו דחקות נכון?"

ת. "צחקו עלי כל הזמן ... כל הזמן. הסתלבטו עלי על הסבל שלי".

 

חוקריו של חפץ ניצלו באופן בוטה ומחפיר את מצבו הרפואי ומנעו ממנו טיפול, כאמצעי לחץ בחקירה. כך עולה באופן חד משמעי מדבריו של החוקר יניב פלג לאחר שחפץ לא ענה כפי שהוא רצה לשאלה שהפנה אליו:

​

יניב פלג: "שווה לך את כל הגירודים האלה והבלאגן הזה והסבל הזה והחוסר שינה הזה?"

ניר חפץ: "זה מגרד בטירוף."

יניב פלג: (...) "אני רק שואל אם [זה] שווה לך את כל הסבל הזה"

 

משנתגלה השימוש הפסול של החוקרים במצוקתו הרפואית של חפץ בעת המשפט, מתחו השופטים ביקורת על התנהלות החוקרים:

​

כב׳ השופט שחם: "השאלה היא מה הקשר בין הסבל הזה לבין (תשובתו של חפץ לחקירה)? אדוני עשה קשר בין השניים (...)? למה יש קשר בין השניים? אם הוא לא ייתן את (התשובה שנתן)? אז ייתנו לו לישון? אז יטפלו במצבו הרפואי? מה יקרה אם הוא לא ייתן תשובה? זה לכאורה מה שמשתמע מהאמירה."

החוקר יניב פלג: "לא, חלילה. לא היה שם... העניין הוא אם מנסים להבין האם הוא היה עונה אז היה קורה א׳ או היה קורה ב'"

כב' השופטת פרידמן-פלדמן: "אם הוא היה עונה מה יקרה?"

החוקר יניב פלג: (...) "זה לא שאלה של אם אתה תגיד ככה יקרה ככה, זאת אומרת לא הבטחתי לו כלום, לא אמרתי לו שיכול לקרות"

כב׳ השופט שחם: "לא הבטחת לו במפורש שום דבר, זה נכון אבל יצרת איזשהו קישור בין שני דברים וזה יכול להיות שיש בזה כדי להטריד."

החוקר יניב פלג: "יכול להיות, שוב, אני מקבל את הפידבק של בית המשפט המכובד, אבל מנגד הוא היה חשוד בפלילים, הוא לא נתן גרסה, וזה שהוא לא נותן גרסה יש משמעות להמשך המעצר שלו".

 

נראה שלא ניתן להפריז באכזריות בה נקטו החוקרים כלפי חפץ, תוך שהם פורצים כל גבול מקובל וחוקי בחקירה. סירוב למתן טיפול רפואי, זלזול, לעג, ניצול מצב רפואי כמנוף לחץ על חשוד לצרכי חקירה. כל אלה נראים כאילו הם לקוחים ממשטרים אחרים. במדינת חוק מתוקנת לא ניתן לעבור לסדר היום נוכח התנהלות פושעת כזו.

​

כל בר דעת יכול להבין מה ערכה של גירסה שניתנת תחת עינויים שכאלה.