פעולות אלה נעשו בכוונת מכוון ותוך ידיעה ברורה שמדובר בחיפוש ותפיסה אסורים: "אם סבור הקורא כי המשטרה הופתעה למצוא חפצי אומנות, נספר כי הגיעה לביתם של העוררים עם שתי משאיות ושמאית להערכת החפצים, ורוקנה את הבית מחפצי האומנות" (מפסיקת בג"צ בנושא).
 

להיטות היתר בה לקו רשויות האכיפה הביאה אותן לעשות שימוש בפעולות חריגות ואסורות, תוך עקיפת החוק ויצירת הצדקות מופרכות למעשיהן. תפיסת הרכוש, שכללה פעולה ברוטאלית ומבזה של הפשטת שעונים, טבעות נישואין ותכשיטים, בוצעה באופן חריג ותקדימי, תוך הפרת זכויות אדם יסודיות, ללא צו. ביהמ"ש העליון קבע כי "קשה להלום כי בית המשפט היה מתיר בצו, במסגרת חקירה, חילוט של תכשיטים אישיים ושעונים".
 

מעבר לאי החוקיות הבוטה בפעולתם של גורמי החקירה, לא ניתן להתעלם גם מהעובדה שמעשים אלה היו כרוכים בהשפלתם של בני הזוג אלוביץ', כפי שקבע ביהמ"ש העליון: "אי חוקיות התפיסה של חלק מהתכשיטים אף הייתה כרוכה במֵמד נוסף של השפלה, וגובלת בחיפוש על הגוף ללא צו".
 

להיטות היתר שאפיינה את גורמי החקירה, שיבשה את שיקול דעתם והביאה אותם לבצע פעולות חריגות תוך עקיפה מודעת של החוק: "חפצי האומנות והתכשיטים בביתם של המבקשים נתפסו שלא כדין, תוך חריגה בוטה (וידועה מראש) מצו החיפוש והתפיסה. הפגם אך מתעצם, בהינתן שלאחר התפיסה, המדינה גם לא פנתה לבית המשפט".
 

אירוע זה ממחיש כי מדובר בעוד מקרה של התנהלות שערורייתית של רשויות האכיפה ששמה ללעג ולקלס את הוראות הדין תוך שהן מפרות במודע וברגל גסה את זכויותיהם של שני אזרחי המדינה, בני הזוג אלוביץ', לכבוד ולקניין.
 

הוא גם מדגים עד כמה לקו רשויות האכיפה באותה להיטות יתר מסוכנת שסימאה את עיניהן עד שהעזו לפעול כפי שפעלו. אותה להיטות יתר הביאה אותן גם לראיית מנהרה שהותירה על רצפת חדר החקירות ראיות הפועלות לטובת בני הזוג. להיטות היתר הזו גם הביאה את רשויות האכיפה שלא למצות נתיבי חקירה מתבקשים לבחינה ביקורתית של ראיות מפלילות לכאורה, ושלא למצות גילויין של ראיות מזכות.
 

צורת המעצר של בני הזוג אלוביץ מלמדת על המוטיבציה חסרת המעצורים שפשתה אצל גורמים במשטרה ובפרקליטות. מוטיבציה פראית שהביאה לרמוס חוקים, נהלים, סדרי דין, ומעל הכל - רמיסת האמת והצדק.
 

צדק, המילה הכל-כך פשוטה הזו.