(פורסם לראשונה בעיתון "כל נס ציונה" - 24.12.2021)
הדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני שבוע סיפק לנו הצצה נדירה כיצד התבצעה בישראל הפיכה משפטית-תקשורתית שעלתה למדינת ישראל עשרות רבות של מיליארדים והכניסה את המדינה לסחרור בחירות ארוך ומיותר.
באופן נדיר, ישבו השופטים בדממה ונתנו לעורך הדין בועז בן צור, פרקליטו של נתניהו, לחקור את ניר חפץ על אירועים שקרו בתחילת שנת 2019, זאת בזמן שכתב האישום מדבר רק על השנים 2013-2016. אז בואו נעשה לכם סדר.
ב-5.3.2018 נודע שניר חפץ, מי שהיה הדובר של נתניהו ומשפחתו, חתם על הסכם עד מדינה. הראשון לחגוג ולהשפריץ רעל היה אמנון אברמוביץ ("חפץ כעד מדינה זה קטלני, צריך לבשר לנתניהו ושרה בליווי רופא") ובעקבותיו המקהלה הידועה. גיא פלג אמר: " "זה שהוא לא מקבל עונש מראה שהסחורה שהוא מספק מאוד דרמטית". היום, כאשר חפץ אומר בעדותו בשבועה כי "המידע שלי לא מפליל את נתניהו, אין לי משהו שמפליל את נתניהו בנושא השוחד" דברי הפרשנים נשמעים כבדיחה גרועה.
במסגרת הסכם עד המדינה נדרש חפץ למסור לתביעה הררי חומר והקלטות שהיו ברשותו. חומר זה נשמר בידי המשטרה והפרקליטות בלבד ואמור להיות חסוי מכל גורם חיצוני. אלא שתשעה חודשים אחר כך התפזרה הכנסת ה-20 ונכנסנו לבחירות 2019 מועד א'.
שנת 2018 הייתה אחת מהשנים הטובות לישראל מהבחינות המדינית, הביטחונית והכלכלית. הדרך היחידה שנותרה לתקוף את נתניהו והימין הייתה השחרתם מבחינה משפטית ומוסרית.
ב-23.1.2019 מפרסם ברוך קרא את הידיעה הבלעדית הבאה: "יומני ניר חפץ – הדליפה מהבריכה, פרשת החשמלאי, והצמחייה בגינה". בכתבה מתוארים עניינים מאוגוסט 2009 בכלל, כפי שפורטו ביומניו הפרטיים של ניר חפץ. ניר חפץ, באותו זמן (2009) היה ראש מערך ההסברה הלאומי וניהל רישומים פרטיים. רישומים אלו הוחרמו כחלק מהסכם עד המדינה שנחתם עמו 10 חודשים לפני אותו פרסום. אגב, הנושאים הללו נבדקו מאז והוחלט שאינם מצדיקים כלל כתב אישום. אלא שהתקשורת הבינה שניתן עדיין להשתמש בהם כנשק ציבורי חזק נגד ראש הממשלה.
מהיכן הגיעו היומנים הפרטיים של חפץ לידי ברוך קרא? עד עתה סברו רבים, שיש אפשרות שניר חפץ הוא זה שמסר אותם לעיתונאי. אלא שתחת שבועה, הצהיר השבוע ניר חפץ כך:
"זה מעשה נבלה. אני לא העברתי שום דבר לאף עיתונאי, זירו, וזה גם אחרי איומים של עיתונאים עליי שאני אדליף להם״. בן צור הראה לחפץ עוד שורה שלמה של הדלפות נוספות שפורסמו שלושה שבועות לפני הבחירות. להזכירכם שוב: אף מילה מחומר זה לא נמסרה לפרקליטי נתניהו, כך שמדובר בעבירות פליליות שדינן 3 שנות מאסר, אך פתיחת חקירה בנושא אפילו לא עמדה על הפרק אצל היועץ המשפטי לממשלה.
לא זו אף זו, היועץ עצמו הניח כף רגל גסה על מאזני הדמוקרטיה, והתעקש לפרסם, ארבעים יום לפני הבחירות, את כתב החשדות שמצא מייד את דרכו בכותרות ענק לכל ערוצי התקשורת. במאמר בולט ה"הארץ" כתבה אריאנה מלמד: "לקורא ברור מראש מי המנוול, אבל כדי ליצור קתרזיס, החוקר חייב לעמוד מולו ולהטיח את כל האמת, ממש בפרצוף". שוב, כאשר כתב האישום מתברר היום בבית המשפט נחשפים המנוולים, וזה לאו דווקא נתניהו ואנשיו.
למרות כל האירועים הנ"ל, הסתיימו בחירות מועד א' בתיקו. הימין, ללא ליברמן וללא בנט (שלא עבר אז את אחוז החסימה) השיג 60 מנדטים, וזאת אף ללא שנחקרו הזיופים הנרחבים במגזר הערבי שהעבירו את בל"ד מעבר לאחוז החסימה ובכך מנעו את ניצחון הימין. אין אדם סביר שלא מבין שלולא הבליץ המשפטי-תקשורתי המטורף שנשען על הדלפות מכוונות ופליליות הימין היה זוכה במספר מנדטים נוספים והיינו מקבלים ממשלת ימין יציבה לארבע שנים נוספות.
וזוהי, גבירותי ורבותי, הפיכה משפטית. אין לכך מילה אחרת