כמה נקודות עקרוניות וחשובות לגבי ה-315. מכיוון שתשמעו כנראה את המספר הזה הרבה בזמן הקרוב, חשוב שנבין במה מדובר.
315 הוא מספר "אירועי הסיקור" שנאלצה הפרקליטות להוסיף לכתב האישום לאחר שבית המשפט לא קיבל את הטענה הכללית "נתניהו לקח שוחד" וביקש, ברוב חוצפתו, לקבל פרטים על המקרים הקונקרטיים.
להלן הניסוח כפי שכתוב בכתב האישום:
**************************
כמתואר בכתב האישום, בתקופות הרלוונטיות לאישום הראשון התקיימה בין הנאשם נתניהו לבין הנאשמים אלוביץ' ואיריס אלוביץ' מערכת יחסים של "תן וקח." מערכת יחסים זו כללה דרישות לסיקור תקשורתי מסוגים שונים, היענות לדרישות אלו ואירועים של "צנזורה עצמית." להלן תפורט רשימה של דרישות קונקרטיות, ההיענות להן ואירועי ה"צנזורה העצמית."
*************************
כלומר, לטענת הפרקליטות כל אחד ואחד מה-315 האירועים, שנבררו בקפידה, כלול במערכת יחסים של "תן וקח". מן הסתם, זה חלק שבו נתניהו "לוקח" תמורה מאלוביץ' עבור משהו, שעוד עתיד להתברר בנפרד, וגם הוא מופרך מיסודו.
והנה מה שמתברר לגבי אותם 315 אירועים:
- חלק גדול מהם, לפחות חצי, הם הודעות דובר שנשלחו במקביל לאתרים רבים. לא ניתן לראות בכך כל דרישה מיוחדת. מן הסתם, נתניהו אפילו לא היה מעורב במה שהדובר שלו שלח, כדבר שבשיגרה. הם מכסים אירועים חדשותיים שנמצאים במוקד העניין הציבורי. כך מתנהלת דוברות פוליטית ואין בכך כל חריג מהרגיל.
- נתניהו לא פנה אישית לאלוביץ' כמעט אף פעם. אולי רק במקרה שנכתב דבר נבזי במיוחד על משפחתו. בודאי ובודאי שאין כל תיעוד לכך שדבר נתלה בדבר, כלומר שהוא התנה פעולות רגולטוריות סטנדרטיות במסגרת תפקידו עם אותן פניות ספורות. בחלק גדול מהדרישות, מעל מחצית, אפילו הפרקליטות לא טוענת שנתניהו היה מעורב.
- חלק גדול מאד מה-315 כלל לא נענו בפועל, וכתב האישום משקר בעליל. כאשר נטען שכתבה "הוסרה" והיא באתר עד עצם היום הזה, או כאשר נכתב שהועלתה כתבה והיא מעולם לא עלתה, מדובר בטענה שיקרית, שנכתבה ללא כל בדיקה והיא בגדר הטעיית בית המשפט, לפחות ברשלנות אם לא במכוון.
- סעיפים רבים מדברים על פעולות שעשה אילן ישועה (להזכיר. שמעולם לא היה בקשר עם נתניהו) "בהתאם להנחיה הכללית שקיבל מבני הזוג אלוביץ'". האם יכול להיות שאותה הנחייה כללית הייתה: "כתוב אמת ושמור על אתר מאוזן"? האם מישהו עם מעט שכל ויושר יכול לראות בכך מתן שוחד?
- כאשר מורטים את התרנגולת הזו מכל נוצותיה מקבלים דבר מדהים - מכל האירועים המפורטים בכתב האישום נותר מספר קטן להחריד (יש לנו את הפירוט המספרי אך לא נפרט אותו בשלב זה מסיבות מובנות).
אומרים האנטגוניסטים: גם אם היה מקרה אחד שבו היתה היענות חריגה, הרי יש בכך היענות חריגה. ואז יש לבחון, חריג לעומת מי? פוליטיקאים אחרים? אתרים אחרים? התנהלות רגילה של תקשורת? מסתבר שהפרקליטות לא טרחה כלל להציג את ה"נורמה". מה מקובל בתקשורת הישראלית.
לו היו עושים זאת, היו מגלים, כפי שכבר חשפו פרקליטי רה"מ בחקירה הנגדית, וכפי שכנראה יתברר מערימות החומר שהועלם מהם וייחשף, בהחלטת ביה"מ, בימים הקרובים, שפוליטיקאים רבים פנו *ישירות* לאילן ישועה ודרשו שיעלה, יוריד, ישנה כתבות. יתברר גם שהסיקור החיובי של פוליטיקאים אחרים עולה עשרות מונים על זה של ראש הממשלה. כל מי שחי פה בעשור האחרון יודע כמה שערי פוטושופ קיבלו לפיד, לבני, הרצוג ושקד ב"שבעה ימים" של הנוניתון, וכמה כתבות מפרגנות וראיונות מפנקים היו להם בערוצי הטלוויזיה וגם ב"וואלה". לעומת זאת, מספר הכתבות השליליות שספג נתניהו ב"וואלה" הוא עצום וגם זה הוצג ועוד יוצג בבית המשפט.
מעבר למקרה של ראש הממשלה נשאלת השאלה היותר חשובה: מה ייעשה לפרקליטות שמנצלת את כוחה להטעות את בית המשפט בטענות שווא?
חוק העונשין הרי קובע:
***
238. בידוי ראיות
הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו - מאסר חמש שנים.
239. שבועת שקר
מי שביודעין מוסר תצהיר שקר, בין בשבועה או בהן צדק ובין שלא בשבועה ושלא בהן צדק, לפני מי שמוסמך לקבל את התצהיר, דינו - מאסר שלוש שנים.
***
זה נכון לאזרח מן השורה. אבל האם פרקליט שהגיש ראיות בדויות לבית המשפט, בכמות מסחרית, לא אמור לתת את הדין על כך? ואני לא מדבר על החוק אלא על הצדק, שכן יקומו מייד מגיני הפרקליטות עם סעיף ה"תקינות המנהלית" הידוע לשימצה. אז לא, הצדק גורס שמי שפעל במכוון להטעות את בית המשפט, ובעקיפין אומה שלמה, יתן את הדין על כך!